פריחת השושנה

יום שישי 26 בספטמבר 2008 05:14 מאת: רחל טל-שיר

לאכול או לא לאכול: המרפאה והיועצת הבריאותית שושנה הררי למדה להקשיב כשעבדה בחנויות טבע, ולמדה לרפא כאשר גרה עם משפחתה בהרי קולורדו המבודדים. מבט אחד בה בדרך כלל משכנע גם ספקנים שהשיטה שלה עובדת

שושנה הררי

(תצלום: מיכה הררי)

סיפור הפיכתה של שושנה הררי למרפאה מזכיר אגדת ילדים. אנשים פנו אליה ושאלו מה היא עושה כדי להיראות צעירה, יפה ושמחה. נשים רצו עור פנים, שיער וגזרה כמו שלה. הררי נענתה ברצון והסבירה לכל מי שביקש, וכך, בהדרגה, היא נעשתה ליועצת בריאות מבוקשת. לכאורה, זה סיפור משונה, אבל רק לכאורה: ספק אם מישהו רוצה לרכוש נעליים מסנדלר יחף או בעל נעליים מכוערות. אף אחד גם לא מצפה למצוא אהבה אצל שדכן ערירי.

ההתחלה. הררי נולדה להורים מבוגרים, שלדבריה התאימו מבחינת גילם להיות הסבים שלה. ילדותה כבת יחידה עברה עליה בין חבריהם המבוגרים של הוריה, והיא זוכרת שכבר כפעוטה צפתה בפליאה בתהליך הנבילה של המבוגרים. בגיל שבע שאלה את אמה למה מגיע לאנשים, שכל פשעם הוא שנות חיים ארוכות, לחוות מצבים כל כך לא נעימים וסבל כה רב. אמה חזרה והסבירה לה שזה טבעו של עולם ושל אדם. אבל הילדה הקטנה מיאנה להסכים. "תהליך ההזדקנות", היא אומרת לי באנגלית בגינת ביתה שבמושב רמת רזיאל, "ריתק אותי והפך לנושא המרכזי שעניין אותי. זה היה לתחום המחקר שלי".

עוד התחלה. כשמלאו להררי 17, בשנות ה-60 של המאה הקודמת, נפתחה בעיר מגוריה, פילדלפיה, חנות הטבע הראשונה. העיצוב היה על טהרת הלבן - כולל הקירות, הרצפה, המדפים, התקרה, הבגדים של הבעלים, השיער שלו, וגם הזקן. "קניתי מיץ גזר בקופסת שימורים", היא נזכרת, "וזה היה הדבר הכי מגעיל ששתיתי מימי. הבנתי ששום דבר בחנות הזאת לא טבעי. אבל זה לא עצר אותי".

בהמשך עברה הררי להתגורר בקליפורניה, "בדיוק בעיתוי הנכון", לדבריה. טרנד חנויות הטבע ומסעדות הבריאות צבר פופולריות במדינת החוף, והחוקרת הצעירה יכלה לעבוד במקומות החדשים שנפתחו, ולהיחשף לתופעות ולרעיונות חדשים. "לפעמים הייתי הקופאית, ואהבתי לשמוע סיפורים של אנשים", הררי מספרת. "זה היה באותן שנים, לכל אדם שקנה בחנויות טבע היתה תיאוריה משלו על מה בריא ומה לא. החלטתי שאני שופטת כל תיאוריה רק לפי איך שהאדם שמספר אותה נראה". כך התחילה הררי לנסות על עצמה את התיאוריות שמי שסיפר אותן קרן מרוב בריאות. "סבלתי אז מעור פנים בעייתי ומפצעים דוחים. לבחורה שסיפרה לי שהיא לא נוגעת במוצרי חלב היה עור יפהפה וזוהר", היא נזכרת. "החלטתי, לניסיון, להימנע לגמרי ממוצרי חלב. אחרי שלושה שבועות העור שלי התנקה לגמרי. בנוסף, נפטרתי מהצננות ודלקות הגרון שהיו חלק מהשגרה שלי".

עונת הנדידה. אחרי תקופת המגורים בקליפורניה, הררי החלה להתרחק עם בעלה וילדיה לאזורים הרריים בפנים ארצות הברית. "בשלב מסוים, בקולורדו", היא אומרת, "היינו כל כך רחוקים מכל סימן של חיים אנושיים, שהבנתי שאם קורה משהו כמו הכשת נחש או מחלה, אין אף אחד חוץ ממני שירפא אותנו. לכן התחלתי לבלוע ידע בקריאה, ובנוסף חלבתי ידע בכל הזדמנות מכל אדם עם נגיעה לבריאות. ככה הגעתי לאנשים שהאריכו ימים, לאינדיאנים, לכל מיני מרפאים. גם כאן שמעתי הרבה רעיונות משונים ומנוגדים, שבכולם היה משהו מעניין, ושוב שאלתי את עצמי איך מוצאים את האמת האחת".

שושנה הררי. רק השהייה במחיצתה מעוררת רצון דחוף לעשות משהו בשביל הבריאות (תצלום: מיכה הררי)

השיטה. להגדיר את הררי כמרפאה זה סוג של המעטה: לפני הכל היא מספקת לאנשים שבאים אליה דוגמה אישית והשראה. רוב העקרונות שעליהם היא מדברת ידועים ומוכרים. שני צירים מרכזיים בשיטתה הם תקופת ניקוי באמצעות צום של מיצים, והקפדה על תזונה מן הצומח בלבד. בנוסף לכך, היא מקדישה תשומת לב רבה לאופן שבו מושפעת הבריאות שלנו מן העולם שבו אנו חיים, לשיפור איכות המים שאנו שותים, להשגת פירות וירקות טובים יותר. חלק ניכר מעבודתה עם אנשים כרוך במאמצים להיפטר מהרגלים ממכרים ומדפוסי אכילה מזיקים. כמו מרפאים רבים אחרים, גם הררי בטוחה שהשיטה שלה מעולה ומספקת פתרונות לכל בעיה. אבל בניגוד אליהם, היא ניחנה בתמהיל הנדיר שהופך אדם למדריך ולמורה. המראה שלה, אופן דיבורה, אורח חייה, וגם גינת ביתה ונופם של הרי יהודה, מתפקדים כאמצעי המחשה והופכים את המפגש אתה לשיעור משכנע. גם הספקנים שמגיעים אליה מודים שעצם השהייה במחיצתה מעוררת רצון דחוף לעשות משהו בשביל הבריאות: אחדים מפסיקים לעשן, אחרים זורקים את מאגרי הבשר מן המקפיא לפח.

דוגמה אישית. התמהיל הזה שהופך את הררי למדריכה, מורה ומקור להשראה מכיל שלושה מרכיבים עיקריים. לפני הכל, הררי היא מספרת מטבעה, דברנית מחוננת, מאלה שיכולים למכור קרח לאסקימואים. כל נושא סבוך וקשה לעיכול הופך אצלה למעשייה נחמדה, וכל מעשייה כזאת משכנעת עוד יותר בזכות משל עתיק או מחקר עדכני. הררי לא למדה בסמינר למורים, אבל יש לה דרכים משלה לייצר אמצעי המחשה יש מאין. חלקו השני של התמהיל שהופך את העצות של הררי לאפקטיוויות מבוסס על מראה הפיה שלה, שכולל הילת שיער רכה, אף סולד, מבנה פנים מושלם, חיוך רחב וגזרה נערית. הדימוי הזה גורם לאנשים שבאים אליה לרצות לדמות לה, ולכן הם מקשיבים בשקיקה לעצותיה ומשתדלים ליישם אותן. אפשר להיות ציניים לגבי חשיבות המראה החיצוני, ומותר להיות ספקניים, אבל בתרבות כמו שלנו, ליועצת בריאות שנראית צעירה בשנים רבות מגילה הכרונולוגי יש השפעה עצומה על מי שרוצה לעשות שינוי.

נוקאאוט. חלקו השלישי של התמהיל נובע מתכונה חמקמקה של הררי, שמורכבת משמחת החיים שלה ומהנדיבות הרגשית שהיא מרעיפה על בני שיחה. הררי מנצחת בנוקאאוט את הדימוי המכווץ והמסוגף של מדריכי בריאות. כל הווייתה משדרת כיף, היא נהנית מכל רגע, והז'רגון שלה חף לגמרי ממלים כמו "ויתור" או "צמצום". את המעבר לאוכל בריא היא מתארת כהזדמנות לחזור אחורה אל הנעורים, כהתחלה נוספת, כמסע של התחדשות, או כמפגש עם עצמי הרבה יותר נעים ונלבב. כדאי גם לציין שהררי מטפלת באנשים שסובלים ממחלות קשות. ויש מטופלים שבאוזניהם היא פורטת על נבל. כאשר שאלתי אותה איך היא מסבירה את ההצלחה שלה בהעברת מטופלים מאכילה מזיקה לאכילה מיטבית, היא ענתה לי בחיוך, אבל באופן נחרץ שרחוק מרוח הניו-אייג': "אני כנראה היחידה שמתנגדת לצומות בכל מיני מקומות מפנקים שבהם יש צוות שמשגיח ותומך. אני מטילה על המטופלים שלי צום מיצים בתוך השגרה. זה מבטיח שמי שמחליט לצום עבר תהליך והחליט לעשות שינוי. מי שמתרחק מביתו לתקופת צום מקיים אותו בתוך בועה, ולכן חזרתו הביתה היא גם חזרה להרגלים הישנים. מי שמוצא דרך לקיים צום בתוך שגרת חייו חייב לפנות מקום להרגלים החדשים, ולשם כך הוא צריך לוותר לגמרי על הקודמים ולהיפטר מהם".